החלטה בתיק בש"א 2126/07

חברה בפירוק ורשות מקומית שבתחומה מחזיקה החברה נכס מקרקעין ניהלו מחוץ להליכי הפירוק הליך משפטי בבית-המשפט לעניינים מינהליים בשאלת הסיווג ההולם של הנכס לצורך כימות חוב ארנונה של החברה שנצבר קודם לכניסתה להליכי חדלות פירעון. עמדתה של החברה נדחתה בגדרי אותו הליך נפרד (ובקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון תלויה ועומדת). כלום רשאי עתה מפרק החברה לדחות תביעת חוב שהגישה בעבר הרשות המקומית בגין אותו חוב ארנונה, בהסתמך על כך שתביעת החוב הוגשה ביסודה באיחור?

שאלה זו מתעוררת לפניי במסגרת ערעור מאוחד על החלטת המשיב בתפקידו כמפרק המשביר הישן בע"מ (בפירוק) (להלן - החברה) מיום 1.11.06, בה דחה המפרק תביעת חוב שהגישה עיריית כרמיאל (להלן - המערערת) מפאת האיחור בהגשתה, וכן על החלטה נוספת של המפרק מיום 7.12.06, בה דחה את בקשת המערערת להארכת מועד להגשת תביעת החוב.

העובדות וההליכים הנוגעים לתביעת החוב

1.         חברת המשביר הישן בע"מ נקלעה לקשיים שבעטיים ניתן כנגדה ביום 23.10.03 צו פירוק, ולימים מונו המשיב ועורך-דין נוסף כמפרקים קבועים לה, לאחר תקופה שבה כיהנו השניים כמפרקים זמניים (להלן ביחד - המפרק). על-פי החלטת בית-המשפט מיום 22.4.04 נקבע המועד האחרון להגשת תביעות חוב על-ידי נושי החברה ליום 23.4.04, והודעה על כך פורסמה על-ידי המפרק בשני עיתונים יומיים. מאוחר יותר, ועל-פי בקשת המפרק, דחה בית-המשפט את המועד האחרון להגשת תביעות חוב ליום 23.6.04, ולבסוף נדחה גם מועד זה ונקבע ליום 14.10.04 (להלן - המועד האחרון). שתי ההחלטות על הארכת המועד האחרון להגשת תביעות חוב פורסמו אף הן בשני עיתונים יומיים.

2.         ביום 19.10.04 - קרי חמישה ימים בלבד לאחר המועד האחרון - שלחה המערערת למפרק תביעת חוב על-סך 186,089 ש"ח, המתייחסת לחובות ארנונה, ביוב ואגרות שצברה החברה בתקופה שבין 3.11.02 (מועד מתן צו הקפאת הליכים בעניינה) לבין 27.3.03, בגין נכס בעיר כרמיאל המוחזק על-ידה והרשום בספרי המערערת כנכס מס' 40700000 (להלן בהתאמה - תביעת החוב המקורית; ו-הנכס). תזכורות בעניין תביעת החוב המקורית ששלח יועצה המשפטי של המערערת אל המפרק ביום 15.12.04 וביום 24.5.05 נענו על-ידי המפרק (שכיהן אז עדיין כמפרק זמני) במכתבו מיום 1.6.05, בו אישר כי תביעת החוב המקורית נתקבלה במשרדו ביום 24.10.04 וביקש מהמערערת לשלוח לו אסמכתאות בעניין המועד ליצירת החוב הנטען "על מנת שניתן יהיה לדון בתביעת החוב, לסווגה ולכמתה כדין". כן ציין המפרק במכתבו, כי ההכרעה בתביעת החוב של המערערת תתבצע רק לאחר מינוי מפרק קבוע לחברה. הודעה נוספת ברוח זו שלח המפרק למערערת ביום 11.8.05, לאחר שקיבל ממנה "דרישת תשלום חוב - התראה לפני עיקול" בגין החוב הנטען. לא למותר לציין, כי בשני מכתביו של המפרק למערערת, נמנע המפרק מלהתייחס לאיחור בהגשת תביעת החוב המקורית.

3.         ביום 10.11.05 - למעלה משנה לאחר הגשת תביעת החוב המקורית - שלחה המערערת למפרק תביעת חוב נוספת על-סך 160,276 ש"ח, המתייחסת לחובות ארנונה, ביוב ואגרות נוספים בגין אותו הנכס, שנצברו קודם ליום 3.11.02, דהיינו לפני שניתן בעניינה של החברה צו הקפאת הליכים (להלן - תביעת החוב המתוקנת). מתצהיריהם של מנהל הארנונה ומחלקת הגביה אצל המערערת ושל יועצה המשפטי, אשר צורפו כנספחים להודעת הערעור שבכאן, עולה, כי בעקבות בקשת המפרק לקבל לידיו אסמכתאות לעניין החוב הנטען בתביעת החוב המקורית, נערכה אצל המערערת בדיקה של חיובי החברה, ורק בבדיקה זו התברר כי לחברה חוב נוסף המתייחס לתקופה שלפני צו הקפאת ההליכים. הטעם שבעטיו נמנעה המערערת מלכלול חוב זה בתביעת החוב המקורית שהוגשה על-ידה הובהר בתצהירו של מנהל הארנונה ומחלקת הגביה אצלה, מר זאב נאמן, במילים אלה:

"5.       המקור לטעותה של המערערת בהגשת תביעת החוב המקורית שלא כללה חובות החברה עד ליום 3.11.02, הינו סברתי המוטעית שנעשתה בתום לב לפיה יש למחוק את חובה זה של החברה עקב הליכי פירוקה. מסיבה זו, לא הופיע בספרי העירייה חובה המלא של החברה".

4.         ביום 7.12.05 הודיעה המערערת למפרק על הטעות הגלומה במשלוח תביעת החוב המקורית, והיא הדגישה - ברומזה לתביעת החוב המתוקנת שנשלחה אליו כחודש לפני כן - כי ביום 10.11.05 נשלחה למפרק "הודעת תיקון בצירוף אסמכתאות", כלשונה. כן ציינה המערערת במכתבה הנ"ל למפרק, כי בנסיבות שבהן טרם מונה מפרק קבוע לחברה, וטרם החלה בדיקת תביעות החוב, לא יהיה מקום לדחות את תביעתה המתוקנת רק בשל "טעות הסופר הנ"ל", כהגדרתה, אולם ככל שהמפרק סבור אחרת הוא מתבקש להודיע על כך.

5.         המפרק לא השיב לפנייתה הנ"ל של המערערת במשך חודשים ארוכים. תחת זאת, ביום 1.11.06 הוא ראה להכריע בתביעת החוב המתוקנת, ודחה אותה לאור האיחור שבו הוגשה, מבלי שהוא נדרש כלל לתביעת החוב המקורית ולהסבריה של המערערת על-אודות הטעות שעמדה ביסוד הגשתה - טעות שבעטיה, כאמור, הוגשה תביעת החוב המתוקנת באיחור רב. בהחלטתו בדבר דחיית תביעת החוב המתוקנת הדגיש המפרק, כי על-פי ההלכה הפסוקה הגשת תביעות חוב במועד הינה עניין מהותי עקרוני, ולא עניין פרוצדוראלי גרידא. בהתבססו על הוראת סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן - פקודת פשיטת הרגל), החל בהליכי פירוק מכוח סעיף 353 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן - פקודת החברות), הטעים המפרק, כי חריגה ממסגרת הזמנים להגשת תביעות חוב כנגד חברה בפירוק תתאפשר אך ורק במקרים שבהם לא יכול היה הנושה, מטעמים אובייקטיביים שאינם תלויים בו, להגיש את תביעת החוב במועד. בענייננו, כך הוסיף וקבע המפרק, בהיעדר בקשה מנומקת להארכת המועד - דין תביעת החוב להידחות.

6.         ביום 28.11.06 פנתה המערערת למפרק בבקשה למתן הארכה הנדרשת להגשת תביעת החוב, ולמתן החלטה בתביעת החוב לגופה. את בקשתה תמכה המערערת בכך שהמידע המלא אודות תביעת החוב היה מצוי ברשות המפרק, מה גם שהמערערת פנתה אליו בעניין מספר פעמים; בכך שלא נוצרו נזקי הסתמכות מצד מי מהמעורבים; בכך שהמערערת טעתה בתום לב באשר לתאריכים שצויינו בתביעת החוב המקורית; ובכך שהמערערת הינה רשות מקומית ומדובר על-כן בכספי ציבור. ביום 7.12.06 דחה המפרק גם את הבקשה להארכת מועד. בהחלטתו התייחס המפרק, לראשונה, לתביעת החוב המקורית שהוגשה בחודש אוקטובר 2004 ולטענת המערערת לפיה תביעת החוב המקורית התייחסה בטעות לתקופה שלאחר מתן צו ההקפאה. יחד עם זאת, הוא חזר על קביעתו (מהחלטתו הקודמת) כי הגשת תביעות חוב במועד הינה עניין מהותי-עקרוני ולא עניין פרוצדוראלי, וכי סטייה מהמועדים הקבועים לכך מותנית בקיומם של טעמים אובייקטיביים שבעטיים נמנע מהנושה מלהגיש את תביעת החוב במועדה. עוד ציין המפרק, כי אף שהכרעה בתביעת החוב כבר נמסרה למערערת ותרופתה היחידה הינה בדרך של הגשת ערעור על אותה החלטה, יש לדחות את הבקשה להארכת מועד גם מהטעם שלבקשה לא צורף תצהיר, כמתחייב מתקנה 76(ג) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985. בשולי החלטתו הוסיף המפרק וציין, כי גם לטענת המערערת עצמה תביעת החוב הוגשה לאחר המועד האחרון. בנסיבות אלה, כך קבע המפרק, הטעמים שעליהם ביססה המערערת את בקשתה אינם מצדיקים כשלעצמם את הארכת המועד, באשר כולם מתייחסים לאירועים שהתרחשו לאחר המועד האחרון. כך במיוחד במקרה דנן, שבו נדחה המועד האחרון פעמיים על-ידי בית-המשפט, והודעות על כך פורסמו בשני עיתונים יומיים נפוצים.

7.         כנגד שתי החלטותיו הנ"ל של המפרק - זו הנוגעת לדחיית תביעת החוב המתוקנת וזו הנוגעת לדחייה הבקשה להארכת מועד - מופנה הערעור שבפניי. במרכז הערעור עומדת טענה עובדתית בלתי שנויה במחלוקת, הנוגעת להליך מקביל שניהלו הצדדים בשאלת סיווגו הנכון של הנכס נשוא תביעת החוב. מפאת חשיבותו של הליך מקביל זה לצורך ההכרעה בערעור דנן, נעמוד עליו בקצרה להלן.

ההליך המקביל בשאלת סיווג הנכס לצורך החיוב בארנונה

8.         מהחומר שצורף להודעת הערעור עולה, כי החלטתו של המפרק לדחות את תביעת החוב המתוקנת באה לאחר שניסיונה של החברה לתקוף את סיווג הנכס לעניין חוב הארנונה נשוא תביעת החוב נכשל במסגרת הליך משפטי מקביל שקיימו המערערת והחברה (אם כי בייצוג עורך-דין שאינו נמנה על משרדו של המפרק) מחוץ להליכי הפירוק. ובמה דברים אמורים?

9.         מתחוור, כי עוד לפני היקלעותה להליכי חדלות פירעון, ביום 8.4.02 הגישה החברה למנהל הארנונה אצל המערערת השגות על חיובי ארנונה כללית בגין אותו הנכס נשוא תביעות החוב, המתייחסות, בין היתר, לשנות המס 2000-2002. משנדחו השגותיה, הגישה החברה ערר על החלטת מנהל הארנונה בפני ועדת הערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, ומשנדחה הערר הגישה החברה - לאחר שנכנסה כבר להליכי חדלות פירעון - ערעור מינהלי לבית-המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים (עמ"נ (מחוזי חי') 304/03 המשביר לצרכן ישראל בע"מ (בהקפאת הליכים) נ' עיריית כרמיאל), אשר נדון בפני כב' השופטת וסרקרוג. במסגרת הערעור המינהלי נדונה טענה החברה לפיה יש לסווג את הנכס שבבעלותה בסיווג "חנויות", ולא בסיווג "סופרמרקט ... חנויות כלבו, רשתות שיווק וכיוצא בזה ..." כפי שסווג בפועל (הקובע תעריף ארנונה גבוה יותר).

10.        ביום 30.1.06 דחה בית-המשפט לעניינים מינהליים את ערעורה של החברה, וקיבל את עמדת המערערת שבכאן (נספח י' להודעת הערעור; להלן - פסק-הדין). מעיון בפסק-הדין עולה, ראשית, כי לאחר הגשת הערעור דשם ומשניתן כנגד החברה צו פירוק, נתבקשה החברה להציג לתיק בית-המשפט אישור מטעם המפרק להמשיך בהליכים, ואישור זה הוגש בחודש אוגוסט 2004 (פסקה 3 לפסק-הדין). עוד עולה, כי המחלוקת בין החברה (בפירוק) לבין המערערת שבכאן, אשר עמדה בפני בית-המשפט לעניינים מינהליים, נגעה לשאלת סיווגו הראוי של הנכס ושל המחסנים הנלווים לו לצורך החיוב בארנונה (ראו פסקה 2 לפסק-הדין), אולם לא הושמעה באותו הליך כל טענה הנוגעת לעצם יכולתה של המערערת שבכאן לגבות את החוב, לאחר שתוכרע שאלת סיווגו הנכון של הנכס. מכל מקום, המפרק - המופקד על ענייניה של החברה בפירוק, לרבות ההליכים המשפטיים בהם היא מעורבת - לא השלים כנראה עם תוצאות פסק-הדין, שכן החברה הגישה לבית-המשפט העליון בקשת רשות ערעור מינהלי על פסק-הדין, בה העלתה גם טענות כנגד חוקיות הסיווג הנפרד בקטגוריה של "סופרמרקט" לרשתות שיווק כדוגמתה (בר"ם 1966/06; להלן - בקשת רשות הערעור). במקביל לכך, כאמור, נקט המפרק בצעד נוסף להדיפת טענות המערערת בדבר חוב הארנונה, קרי: דחייתה של תביעת החוב המתוקנת, ולאחר מכן גם דחיית הבקשה להארכת מועד.

טענות המערערת

11.        על-יסוד השתלשלות העניינים המתוארת לעיל טוענת המערערת, כי בתוקף תפקידו ידע המפרק על ההליכים המשפטיים המתנהלים בין החברה לבין המערערת וממילא הוא ידע גם על החוב נשוא תביעת החוב המתוקנת, שהוא אותו חוב בגינו התנצחו הצדדים בהליך שהתקיים בפני בית-המשפט לעניינים מינהליים בחיפה. בנסיבות אלה, דחיית תביעת החוב ודחיית הבקשה להארכת מועד על-ידי המפרק, רק מחמת האיחור שבו הוגשה תביעת החוב, מהוות למעשה הכרעה מצד המפרק במחלוקת שהחברה עצמה מסרה להכרעתן של מספר ערכאות, והנמצאת עתה, ביוזמת המפרק, תלויה ועומדת בבית-המשפט העליון. לטענת המערערת, במצב דברים זה, היה על המפרק לקבל את תביעת החוב ולמצער את הבקשה להארכת מועד, בפרט לאחר שעמדתה של המערערת לעניין סיווג הנכס נשוא החוב (בשנים הרלוונטיות לתביעת החוב המתוקנת) התקבלה בפסק-הדין. כן מדגישה המערערת, כי בקשת רשות הערעור לבית-המשפט העליון הוגשה על-ידי החברה באיחור, לאחר שב"כ החברה ביקשה וקיבלה מאת המערערת את הסכמתה להארכת המועד (כעולה מנספח יד' להודעת הערעור). על-כן, גם מטעמי "הדדיות", כלשון המערערת, היה על המפרק לקבל את בקשתה שלה להארכת מועד.

12.        עוד טוענת המערערת, כי תביעת החוב המתוקנת אינה אלא עדכון של תביעת החוב המקורית, ומשכך יש לראותה כאילו הוגשה באותו מועד בו הוגשה תביעת החוב המקורית, קרי: באיחור של חמישה ימים בלבד. איחור כזה, בנסיבות העניין, אינו מצדיק דחייתה של תביעת החוב, הן לאור טעותה הכנה של המערערת בהגשת תביעת החוב המקורית, הן לאור ההליכים המקבילים שניהלה החברה בגין אותו חוב עצמו, והן לאור מעמדה של המערערת כרשות ציבורית והעובדה כי מדובר למעשה בכספי ציבור. לבסוף מדגישה המערערת, כי בקשתה להארכת מועד להגשת תביעת החוב היתה צריכה להתקבל גם משום שבמתן ארכה כאמור לא היה נגרם כל נזק למי מהנושים. זאת מאחר שעל-פי מכתבו של המפרק מיום 13.12.06 (כחודש לפני הגשת הערעור שבכאן), טרם חולק דיבידנד לנושים בדין קדימה, למעט תשלום לשני נושים על-פי החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (נספח יג' להודעת הערעור). אשר למחדל הנוגע לאי צירוף תצהיר לבקשה להארכת מועד - מחדל אשר שימש את המפרק כטעם לדחיית הבקשה - מציינת המערערת כי מחדל זה נבע מטעות בתום לב ועקב לחץ הזמנים הדחוק, והיא צירפה, כאמור, להודעת הערעור שני תצהירים התומכים בטענותיה.

תגובת המפרק